פסח הוא חג מקראי, הראשון בחגי ישראל, שעליהם נצטווה עם ישראל בתורה, לציון יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות והפיכתם לעם. חג זה נמנה עם שלוש הרגלים המופיעים בתורה והראשון שבהם. החג נחוג במשך שבעה ימים (בחו"ל: שמונה ימים), החל ביום ט"ו בניסן. החג מתאפיין באיסור חמץ בכל ימי החג, ובחובה לאכול מצה בלילה הראשון. בזמן שבית המקדש היה קיים, בני ישראל היו עולים לרגל לירושלים, ואוכלים שם את קורבן הפסח בליל הסדר.
בפסח ישנן מצוות רבות: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות יין (או מיץ ענבים) בלילה הראשון של החג, וכן לספר בו על יציאת מצרים (מצווה המקוימת על ידי קריאת הגדה של פסח, ובדרך של שאלות ותשובות). ישנו איסור לאכול חמץ ואף להחזיק חמץ ברשות האדם בכל שבעת הימים, ועל כן גם קיימת מצווה לחפש אחר החמץ ('בדיקת חמץ') ולבערו בערב פסח. ביום הראשון וביום האחרון של החג, חל איסור מלאכה כמו בכל יום טוב, (מלאכות "אוכל נפש" מותרות, שלא כבשבת) ובימים שביניהם, הנקראים חול המועד, מותרות מלאכות רבות אחרות, לצורך שמחת החג, אך עדיין אסורות מלאכות מסוימות, בפרט כאלו שהיו יכולות להיעשות קודם החג ושיש בהן טרחה יתירה. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה מצווה להקריב קורבן פסח, ובהתאם לתנאים מסוימים להקריב איתו קורבן חגיגה.
חג הפסח הוא אחד החגים החשובים והמרכזיים ביותר בלוח היהודי.
אחד מסממניו הוא האחדות. לחג אופי משפחתי. כל בני המשפחה יושבים ומתכנסים סביב שולחן אחד ביחד, אבל לא רק הם, אלא כל האחרים שאין להם מקום להסב בו. דבר זה מבטא את האחדות הקיומית של העם היהודי, ואת שורש הערבות ההדדית שלו. "כל ישראל ערבים זה לזה".
סמל אחר הוא החירות, החירות הפיזית הגופנית וחירות הנפש: "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז" – מצרים מסמלת את השיעבוד הפיזי ו"עם לועז" את השיעבוד התרבותי רוחני. העם יצא לחירות בכל ההיבטים, להיות עם חופשי ובן חורין, להיות אותנטי ונאמן לטבעו ולצו המצפון שלו, ולקיים את ייעודו כעמו של ה'.
אז מה יותר טוב מלנפוש ולממש את היציאה משיעבוד לחירות ולחגוג את החג הזה כפי שראוי.
לחץ כאן לדילים מיוחדים לנופש בפסח במלונות בארץ ובחו"ל